רחל ושמחה זיו
השנה שנת 1976, קיבוץ אפיק הצעיר נאבק בקשיים כלכליים אך יותר מזה בקשיים חברתיים - חוסר יציבות ועזיבות רבות, אך יותר מכל מעיק המחסור במשפחות צעירות עם ילדים.
קיבוץ איילת השחר הוא הקיבוץ המאמץ של אפיק ומוסדות התנועה הקיבוצית מגייסים לעזרת אפיק זוג מופלא - רחל ושמחה זיו.
רחל ושמחה, בשנות ה- 60 לחייהם כאשר ב"רזומה" שלהם כבר התגייסות לטובת קיבוץ צעיר אחר בדרום - קיבוץ שדה-בוקר.
רחל ושמחה לא מהססים לרגע, אורזים את עצמם ועולים לגור באפיק.
עד בואם של רחל ושמחה לאפיק הורגלנו למלווים הבאים בבוקר ובסוף היום חוזרים לביתם ("מלווי אסקורט" קראנו להם, על שום הרכב שקיבלו מהתנועה).
רחל ושמחה משתלבים מהר מאוד בחיי הקיבוץ למרות פער הגילים.
רחל נכנסת לעבוד במטבח כמבשלת, משכימה קום הרבה לפני הבנות הצעירות ובשל כך (ומשום שלא קיבלה מפתח...) מוצאת עצמה לא אחת מטפסת ונכנסת למטבח מבעד לכיורי שטיפת הכלים.
שמחה, כנוטע וכורם, משתלב בצוות המטע אך יחד עם זאת מקפיד לקחת חלק בכל הגיוסים.
בין לבין עוסק שמחה בגיוס משפחות צעירות עם ילדים מקיבוצי התנועה הוותיקים ועושה מאמצים אדירים להביאם לאפיק.
מאמציו של שמחה נושאים פרי והרבה משפחות צעירות עם ילדים מגיעות לאפיק, דבר שמאפשר בניית מערכת חינוך יציבה ונותן הרגשה של "קיבוץ". חלק מהמשפחות (שגויסו לשנה) נשארות באפיק הרבה מעבר לאותה שנה ומטביעות את חותמן במקום.
לימים יעידו חלק מהמשפחות כי הדרך היחידה לגרום לשמחה לחדול ממאמצי השכנוע הייתה להיענות לבקשתו.
שמחה לא הכיר ולא היה מוכן לקבל "לא" כתשובה.
רחל ושמחה חיו איתנו כשנתיים, שמחה נטע גפנים ברחבי הקיבוץ וגם אחרי ששבו לביתם היה בא מדי שנה לגזום אותם.
תרומת רחל ושמחה לאפיק בשנותיה הקשות הייתה עצומה ועל כך אנחנו מוקירים להם תודה.
רחל ושמחה זיו יקירי הגליל 1990(קישור)
רחל: 04.1907 - 03.1997
שמחה: 04.1910 - 04.1998
