דברים שכתבה סיגי האחות
אחותי שלי, יפה שלי,
אני לא אדבר בזמן עבר, כי בשבילי תמיד תהיי איתי ...
תמיד את אומרת: "פעם היו שתי אחיות, אחת יפה ואחת שהלכה לנח"ל."
היפה בעינייך זו אני, אבל בעיניי את היפה בנשמה, בלב הענק, בנתינה האינסופית, בדאגה, בטוב וברע.
אני תמיד אומרת: חלי אני רוצה להיות חכמה כמוך, חדה כמוך, את יודעת הכל ומבינה בכל.
אשת שיחה, חֶבְרָה, נאמנה ועושה בשבילי תמיד הכל עד הסוף.
יפה שלי, אומנית בחסד עם ידי זהב כמו אבא שלנו.
הבית שלך זה הבית הכי יפה בעולם- כי כולו את.
ובשנים האחרונות, נותנת את כולך לילדים המדהימים בבית הספר, עשייה ללא גבול ואהבת אמת לקטנטנים האלה שמעריצים ומוקירים אותך.
תשע שנים גרנו קרוב- אני בגליל ואת בגולן. שנים של ביחד... של סודות רבים ושיחות שלא נגמרות...כמה שתינו אוהבות את הים והכנרת בקיץ, הופעות, שיגועים, שעות של צחוק וכיף עם הילדים שלי ועם קולט האהובה.
ותמיד את זוכרת להזכיר לי : שאין לנו אבא ואמא, אז את לוקחת את כל האחריות עלי ושתמיד תמיד תדרגי לי ולא תעזבי אותי, שהילדים שלי הם כמו הילדים שלך.
השנה האחרונה שיבשה את השגרה... אבל מעולם לא שמעתי אותך מתלוננת – את לוחמת, כמו שתמיד נלחמת על כל מה שרצית להשיג בחייך... תמיד הולכת עם האמת שלך.
אני רוצה להודות לך על כל השנים הנפלאות, מאז שהיינו ילדות, על כל מה שאת בשבילי-
תמיד אמרנו: ,איזה כיף שיש לנו אחת את השנייה".
תראי יפה שלי, כמה אנשים באו לכבד אותך בדרכך האחרונה- כמה כולן אוהבים אותך.
לעולם לא אשכח אותך, תמיד תישארי בליבי עם הזכרונות הכי יפים שהם רק שלנו, אבל תחסרי לי המון המון... וכמו השיר: "כאן ביתי אל מול גולן..." את נשארת לתמיד במקום שהרגשת בו הכי בבית.
תנוחי בשלום בשלוה ובשקט.
אוהבת אותך הכי בעולם.
דברים שכתבה מירב בשן מבית החינוך "שורשים"
מיפי שלנו
הילדים ובית הספר היו החמצן, החיוך, היצירה והאהבה שלך.
כמו שאת הרגשת ואהבת כל כך את הילדים ואותנו.
את בשבילנו היית עוגן, שותפה וחברה כל כך טובה.
למדנו ממך הרבה בשירים, ביצירות, באהבה ובנתינה האין סופית שלך.
לפני שנה גילית שאת חולה, הספקנו להתחפש ביחד.
במהלך השנה היית מאוד אופטימית ודיברת הרבה על הרצון לחזור לבית הספר והילדים. האמונה שלך להבריא ולחזור הרימה, החזיקה אותנו ונתנה לנו הרבה כוחות.
היום ליזי, יעל, קולט ואני ישבנו איתך והחזקנו ידיים בנשימות האחרונות שלך.
כשחזרתי לבית הספר לספר לילדים ישבנו במעגל והחזקנו ידיים.
ביחד דיברנו ובכינו. הילדים הציעו שנתלה תמונה שלנו יחד ונכתוב מה אהבנו לעשות יחד איתך.
למרות שעבר הרבה זמן מאזשהילדים ראו אותך- כל יום התפללנו ודיברנו עליך- השארת אצלם ואצלנו חותם כל כך משמעותי.
תודה לך מיפי שנתת לנו להיות חלק מהמסע שלך ותמשיכי ללכת איתנו עוד הרבה שנים קדימה.
דברים שכתבה רוני דדון טופז
הקשר ביני לבין מיפ התחיל בהיותי ילדה, תמיד הייתה לנו אהבה אחת כלפי השנייה.
מיפ תמיד אהבה לומר לגאיה ולי כשתהיו גדולות רוני תהיה ראש הממשלה וגאיה הנשיא, ככה תהיה לנו מדינה טובה.
לפני שלוש וחצי שנים, זכינו מיפ ואני לסגור מעגל. אני חינכתי בבית החינוך שורשים ילדים בכיתה ה' ומיפ הייתה המשלבת של שניים מהם.
בשנה זו, זכיתי להכיר את מיפ עוד יותר לעומק על העבר וההווה שלה ועל תחומי העיניין הרבים שלה.
אחד הדברים שעשינו לא מעט היה כמובן לדבר על הקיבוץ, מיפ הייתנ נוהגת לספר לי על חוויות מהווי הקיבוץ של פעם, גם כמה סודות אפלים. מיפ שיתפה אותי גם במקרה שקרה לפני שנים ומאז החליטה להתנתק מהקהילה. אני מהצד השני סיפרתי לה על הקהילה המדהימה שנבנת פה, כמה אפיק השתנתה ביחד עם הקיים ועל המשפחות המדהימות שממלאות את השבילים.
בראש השנה האחרון, הגיע מיפ להרמת כוסית של הקהילה , כאשר ראיתי אותה התחלתי לדמוע מהתרגשות וישר חיבקתי אותה. היא הסתכלה אלי בחיוך הקסום שלה ואמרה לי "סוף כל סוף אני מצליחה להבין על מה דיברת, על כמה שהקהילה שלנו מדהימה. הבטחתי לעצמי שכאשר אחלים אחזור ואתרום לקהילה על כל מה שהיא עשתה בשבילי".
מיפ לצערי לא זכתה לממש את הבטחתה, אך עבורי זוהי צוואתה, להחזיר את מיפ להיות חלק משמעותי מתוך קהילתנו.
הערב הזה נבנה מתוך צורך ריגשי של מספר אנשים למצוא את המקום והדרך להתאחד עם זכרה.
השירים שנשיר הערב אלו שירים שמיפ בחרה בעצמה לכבוד ערב שירה שהכינו לכבודה חברות לעבודה בבית החינוך שורשים.
הערב הזה הוא של כולנו ואני מזמינה כל אחד ואחת מכם לעצור בין השירים, לומר את שעל ליבו לשתף בזכרון או בכל דבר אחר שמרגיש לכם נכון.
דברים שכתבה דפנה בן-משה
"מיפי"
היית חלק בלתי נפרד מהנוף של הקיבוץ שלנו.
הגעת בגרעין נחל לאפיק בנית את ביתך טיפחת את גינתך וסביבתך.
במשך השנים עבדת כמעט בכל ענפי המשק. בכל מקום הטבעת את חותמך, היית מסורה ונתת את כל כולך, התנדבת, ולאחרונה מצאת את ליבך בבית ספר שורשים.
עם השנים התרחקת מעט, אך בתקופה האחרונה צעירים ובוגרים חדשים למדו להכיר ולהעריך אותך ואת כישרונותיך. ניגנת, קלעת, צבעת, ארגת ויצרת כמעט בכל חומר. התמסרת טיפלת והענקת מעצמך לנעמי שלך, לילדי גן אפיק, ולילדים רבים, הורים וחברי צוות בבית ספר שורשים.
כשנפגשנו בפעם הראשונה, לא ידעתי שנאלץ להיפרד כל כך מהר.
במהלך השנים היית שם לצידנו, מקרוב לעיתים גם מרחוק, בכל שלב. כשהגענו לקיבוץ כבני גרעין, כשהתחתנו, כשנולדו הילדים, וגם כשנולדה לנו הנכדה.
תמיד חיבקת, תמיד אמרת את האמת שלך בלי להתפשר ואף פעם לא ויתרת עלינו.
הילדים שלנו והסבתות משני הצדדים היו מדברים עלייך כל הזמן, שואלים, מתעניינים ומזכירים לנו עד היום שאת חלק מהמשפחה שבחרנו להקים כאן.
את לתמיד תהיי בלב של כל אחד מאתנו
דברים שכתבה בינה פבזנר - מנהלת לשעבר של בית החינוך "שורשים"
מיף
מיף אהובה,
"וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה". (בראשית ג' ט')
ר' שניאור זלמן מלאדי היה אומר:
לכל אדם נקצבו ימים ושנים וראוי שיעשה בהם טוב.
ובכל זמן קורא הקב"ה לכל אדם ואומר לו: אַיֶּכָּה? אַיֵּה אתה בעולם?
מה עשית בשנותיך? האם היטבת למישהו?
מיף אהובה, נגעת בכל כך הרבה אנשים במהלך חייך. אל מול השאלה הזאת, היו לך תשובות שנבעו ממך, ממי שהיית.
פגשתי בך לראשונה כשהגעת ל"שורשים" כמשלבת. נִכְנֶסֶת בשערי בית הספר, ונכנסת מיד ללב שלי, ללבבות של כולנו.
כל בֹקֶר, צבעונית ומחייכת, משמחת את כל רואייך. יקרת ללבבות הילדים שליווית, היית משמעותית עבורם מאד. הכנסת והוספת צבע, אמנות ויופי לכל כִּתָּה שפגשת והיית לחלק ממנה.
היית אֹזֶן קשבת לילדים, וגם לצוות.
העולם שלך היה עולם עשיר ביופי, בצבע ובצליל, גדוש ושופע יצירתיות ואהבה- שהעשירו את עולמך ואת סובבייך, ואיפשרו לך לצלוח באופטימיות ובשמחה את המהמורות שֶׁנִּקְרוּ על דרכך.
לאורך כל השנה האחרונה היית מוקפת באנשים שאוהבים, מעריכים ומוקירים אותך מאוד.
זכיתי, זכינו בך, כחברה, כעמיתה, כחלק יקר של משפחת שורשים.
נפרדת, נפרדים, ממך היום בכאב, בצער ובעצב.